החידוש שהתגלה למשה רבינו | פרשת ויקהל | הרב אלישע וולפסון
"בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְיָדָן מַרְאוֹת שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִם לְיֵצֶר הָרָע. אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם;
כְּשֶׁהָיוּ בַעְלֵיהֶם יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, לוֹמַר אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעְלֵיהֶן לִידֵי תַאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ".
בידי בנות ישראל היו מראות שהיו משתמשות בהם כשהיו מתקשטות, ועל אף שהיו מראות אלו דבר יקר ושימושי להן, נתנו למען המשכן.
משה רבנו לא ראה זאת בעין יפה. "והיה מואס בהם משה… מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה קבל כי אלו חביבין עליי מן הכל שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים".
אותן מראות שעשויות ליצר הרע, הן חביבות על הקב"ה מהכל. מדוע? משום שרק כלפי חוץ הן נראות למטרה לא טובה, אבל במהותן הן הדבר הכי גדול – שבזכות שהנשים מתקשטות בהן, עם ישראל מתרבים ומוסיפים חיים בעולם. לכן אומר הקב"ה עליהן שהן חביבין עליו מהכל.
אפשר ללמוד מתגובת הקב"ה למשה רבנו שני דברים: הראשון, שיש דברים שכלפי חוץ יכולים להיראות רע, ולמרות זאת יכולה להיות להן חשיבות גדולה שקשה לראות ממבט ראשון.
אבל יש כאן תמיהה נוספת: איך משה רבנו לא הבין את זה – גדול הנביאים, לא הבין את מה שבנות ישראל הבינו?
ניתן ללמוד מכך ולומר בדחילו ורחימו שלפעמים בדברים מסוימים, בנות ישראל, עמך הפשוטים, זוכים לכוון לאמיתה של תורה, לדעת ה', אפילו יותר ממשה רבנו בעצמו. פלא פלאות.
לפעמים יש מחשבה כאילו האדם הפשוט לא מבין כלום, ושהגדולים והחכמים אף פעם לא טועים. זו מחשבה מוטעית. גם משה רבנו, הענק שבענקים, הקב"ה מגלה לנו שטעה ביחס שלו לתרומת המראות של בנות ישראל.
לפעמים נסתכל על משהו שייראה לנו שלילי לגמרי ולא שייך, אבל הקב"ה "יושב בשמים ישחק", יכול לומר שזה חביב עליו. זה דורש ממנו ענווה, שממנה נלמד שאם משה רבנו שגה בדבר כה משמעותי, אנחנו בוודאי יכולים לטעות בכך.
אנו יכולים לראות לעתים אנשים שעושים דברים לשם שמים – ויכול להיות שאתה חושב שזו לא הדרך – קודם כל, זהירות. מי יודע מה הקב"ה חושב על זה…
