הר הבית – ממה אנו באמת מפחדים?
הרב אלישע וולפסון
העלייה להר הבית ברוך ה' הולכת ומתעצמת מיום ליום. כולנו ראינו איך בחג הפסח, על אף השעות הקשות והמאוד מצומצמות שניתנו לעלייה להר, ועל אף שהעלייה נעשתה תוך כדי שאויבנו מתפרעים על ההר – היא רק הלכה והתגברה והתעצמה מאוד ביחס לשנים הקודמות.
עם ישראל דורש את הר הבית.
אך מנגד, יש המבקשים שוב ושוב לעצור מהלך קדוש זה, טוענים כלפי העולים שהם נכנסים לחששות של כרת והולכים נגד גדולי ישראל ועוד טענות. אך השאלה שאנו נדרשים לשאול,
ממה אנו באמת מפחדים? מהי הסיבה האמיתית בגינה עדיין רבים מתרחקים מהר בית ה'?
הטענה שיש חשש כרת בעלייה להר הינה קלושה וחלשה עד מאוד ובוודאי שלא זו הסיבה. רק כעת יצאנו מחג הפסח כאשר רבים מבית ישראל ההולכים לאורו של הגר"ע יוסף זצ"ל, אכלו במשך החג עוגיות ומאכלים העשויים ממי פירות – מצה עשירה, וזאת על אף שלפי פסיקתו של הגר"מ אליהו זצ"ל האוכל עוגיות אלו בפסח חייב כרת! לא שמענו ולא ראינו מי שהוציא כרוזים ופשקווילים על האיסור כרת החמור, לא פורסמו חוברות ולא הודעות בעיתונים, על אף שכל בן אדם יכול להסתדר טוב מאוד גם ללא מצה עשירה למשך שבעה ימים. כמובן שיש לכך עוד עשרות דוגמאות של פרטי הלכה, כגון בהלכות שבת החמורות ועוד, בהם רבים נוהגים להקל אף במחלוקות של כרת, ולא שמענו קול זעקה בעיר.
אדרבה, דווא מבחינה הלכתית היתר העלייה להר הבית לאחר טבילה במקווה כהלכה ולמקומות המותרים בהר, הוא פשוט ומרווח בפוסקים, כפי שידוע לכל מי שלמד את הסוגיה.
אם כן, מהי הסיבה האמיתית להתרחקות שלנו מהר הבית?
דברים נפלאים ונוקבים כתב בזה הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל, זה לשונו:
"נשאלת השאלה, לאחר שגדולי ישראל עמלו ליישב את הבעיות ההלכתיות וכיום "הר הבית בידנו" ויש אפשרות לקבוע תחומים ולציין גבולות של רמות הקדושה, השאלה היא – אם כל כך טוב, מדוע כל כך רע? מדוע נרתעים גדולי הפוסקים, ואף אנחנו הרבנים, חברי מועצת הרבנות הראשית, מלדון למעשה בשאלה זו, ורק שלושה גדולי תורה, ואיתם ועד רבני יש"ע, הגאונים הרב דב ליאור, הרב נחום רבינוביץ, והרב זלמן מלמד, העיזו לצאת בקול קורא גלוי בענין זה".
הרב שאר ישוב משיב לשאלתו כך:
"לולי דמסתפינא הייתי אומר, כי לי נראה, שהטעם האמיתי הוא הפחד שלנו מפני השינוי העצום של כל הווייתנו הדתית, שמחייב את חכמי ישראל לדון מחדש בכל ניסוחי התפילה שלנו. עובדה היא כי במשך דורות. בנינו את כל ההווייה הדתית שלנו על הגלות, על התפילה לחזרה לירושלים ולארץ ישראל. פתאום השתנה המצב, ואנחנו יכולים להגיע לשם, אך אין לנו כוח לעמוד בהיכל המלך! אנו פשוט לא מסוגלים לעשות את השינוי ההכרחי, הן בתפילה והן בתודעה – עדיין איננו מוכנים לכך.
"כפי שלגבי העלייה לארץ ישראל היינו זקוקים לתלמידי הגאון מווילנה ולתלמידי הבעל שם טוב שישנו את הגישה הגלותית – שכביכול צריכים לחכות למלך המשיח שיבוא ויקח אותנו לארץ ישראל, ויחייבו את העלייה לארץ-ישראל שתקרב את הגאולה, כך צריכים אנו שינוי פנימי בנוגע להר הבית.
רובנו ככולנו נמצאים במצב בו אנו עדיין לא מוכנים למהפך הנפשי והרוחני הזה, מהפך שיאפשר לנו גישה דתית אחרת. אלפי שנים התפללנו על דבר מסוים, וכשסוף סוף נענו תפילותינו – קשה לנו להפנים את השינוי ולהתאים את עצמנו אליו. על ידי זה הנצחנו את המצב של ההשפלה והגלות, המסומל יותר מכל על ידי תפילתנו רק בכותל המערבי – ליד מקום המקדש, ולא בתוכו, או לפחות על ידו, בהר-הבית.
נראה שהפן הפסיכולוגי הזה מרתיע רבים, כולל רבים מאיתנו הרבנים, מלשנות את הנוסח ואת המסורת, וללכת להתפלל קוממיות בהר הבית". עד כאן דברי הרב שאר ישוב.
דברים אלו של הרב שאר ישוב זצ"ל נוקבים ויורדים עד התהום.
הייתכן שהפחד הפנימי משתק אותנו ולא מאפשר לנו לצאת מכבלי הגלות? הייתכן שכל ההתרחקות שלנו ממקום המקדש הינה פרי באושים של גלות ארוכה, שאיננו מצליחים להשתחרר ממנה באמת?
הייתכן שהפחד הפנימי משתק אותנו ולא מאפשר לנו לצאת מכבלי הגלות? הייתכן שכל ההתרחקות שלנו ממקום המקדש הינה פרי באושים של גלות ארוכה, שאיננו מצליחים להשתחרר ממנה באמת?
ימים אלו שאנו נכנסים אליהם כעת, ימי שיבת עם ישראל לארצו ולנחלתו, הינם ימים של הודאה גדולה, אך לא פחות מכך הינם ימים של חשבון נפש גדול, ימים בהם אנו מחויבים שלא להסתפק בהודאה על מה שניתן לנו, אלא להפנים את גודל הזמן וגודל השעה שאנו עומדים בה, ואת השינויים המעשיים הרבים הנדרשים מאיתנו בשל כך.
ברוך ה' עם ישראל הולך ושב אל ארצו, הולך ושב אל מקום מקדשו. כבר למעלה ממאתיים רבנים מתירים ומחזקים את העלייה להר הבית לחצו כאן להורדת הרשימה ורבים מצטרפים אל דרישת המקדש ואל העלייה להר בית ה'.
אנו קוראים לממשלת ישראל, פתחו את הר הבית! הפסיקו את פחד הגלות!
ימים אלו אינם אותם ימים שלפני עשרות שנים, ואף לא ימים שלפני עשר שנים. אם בעבר היה ניתן לסגור את הר הבית בפני כמה יהודים בודדים שדורשים את זכותם לעלות להר, הרי שהיום אין את ה'פריבילגיה' ואין את ההצדקה לסגור את ההר. היום, את כבוד הר הבית ואת העלייה להר כהלכה דורשים בכל התוקף רבבות יהודים, וחובה על הממשלה לפתוח את הר הבית תמיד, בכל ימות השנה ובכל שעות היממה, לאפשר כניסה חופשית מכל השערים ולפעול ככל הנדרש למען קיום תפילה ועבודת ה' מלאה במקום קודשינו.
