עומדים בשער
מרדכי יורבצקי
ישיבת הר הבית
בשנתיים האחרונות זכיתי להיות שותף במפעל הגדול ביותר ששם לו למטרה להפוך את הר הבית למקום של תורה ותפילה. ממקום שהדת השולטת בו הוא האסלאם, הגענו למצב שכנגד כל הסיכויים – את הר הבית פוקדים מדי יום יראי ה' בקדושה ובטהרה מתוך תורה, ובמנייני תפילה קבועים.
העליתי על הכתב חמישה סיפורים, שיש בהם מעט כדי להמחיש את המהפכה העצומה שעושים ארגוני הר הבית, ובתוכם ישיבת הר הבית. כחלק מהנוכחות הקבועה שלנו במקום, אנו נפגשים עם כל העולים "בעלי הסממנים היהודים" שמשטרה מצוותת אלינו. כידוע, יהודים שמגיעים ללא כיפה או ציצית, מורשים לשוטט בחופשיות בהר ללא ליווי משטרתי ולצערנו לרוב גם נכנסים למקומות האסורים. התיירים הללו ימשיכו לעלות איתנו ובלעדינו.
סיטואציה מעניינת נוצרת כאשר חלקם מגיעים עם כיפה לראשם או כשהם עונדים שרשרת מגן דוד לצווארם, ונשלחים על ידי השוטר בכניסה להמתין אחר כבוד "עד שתגיע הקבוצה של הכולל". שם אנו זוכים לפגוש אותם ולהתעניין מהיכן הגיעו. מפה לשם, לאחר כמה משפטים ידידותיים, הבנתי שהבחור לא הכין את עצמו הלכתית לפני העלייה. אחרי שהראיתי לו את מסלול ההליכה בהר והסברתי לו את ההלכות, הוא החליט לסוב על עקבותיו ולעלות אחרי טבילה במקווה בפעם הבאה. החלפנו מספרי טלפון. הוא עוד לא הגיע בשנית, אבל אני בטוח שזה יקרה בקרוב.
וזה רק סיפור אחד על יהודי שהיה זכור לי במאור פניו. כמוהו יש מאות אנשים שפגשו אברכי הישיבה והעולים הקבועים, ואחרי ששמעו שישנם תנאים הלכתיים לפני העלייה, חזרו על עקבותיהם. אמת, לצערנו הרב ישנם כאלה שאינם שבים אחורה, אבל בזכות הצטרפותם אלינו לקבוצה, הם אינם נכנסים למקומות האסורים ובכך ניצלים מאיסור כרת. בפעילותנו זאת ניתן לומר שאנחנו ממלאים את החלל שהשאירה אחריה הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת, שהיו יכולים להרחיב את הפעילות הזו במימון מממשלתי מלא ובהיקף רחב הרבה יותר.
- הסיפור השני קשור דווקא למשרד לשירותי דת בעצמו. לרבים ואני בתוכם היתה ביקורת רבה על התנהלות ממשלת בנט והאחים המוסלמיים. והעומדים בראשה. כיום אפשר לספר שהאדם היחיד בממשלה שפעל למען עלייה בטהרה להר הבית היה שר הדתות מתן כהנא.
שבועות ספורים אחרי כניסתו לתפקיד הוא ביקש לכנס אליו לפגישה את כלל ארגוני הר הבית ולשמוע מהם כיצד באפשרותו לקדם את העלייה להר. גם נציגי הישיבה נכחו בפגישה והוא קיבל לידיו את הספר "הר הבית כהלכה" שכתב הרב אלישע וולפסון, ראש הישיבה. זמן רב לא היה לו בשבתו על כיסא השר, אבל הישג אחד נרשם לרשותו והציל יהודים רבים מעוון.
מצוקה קשה ישנה בקרב תלמידי הישיבה כאשר הם פוגשים יהודי שהגיע להר ללא שהכין עצמו ומפנים אותו מיד לטבול במקווה. הבעיה מתחילה בכך שאין מקווה ברדיוס הקרוב שפתוח אחרי תשע בבוקר, השעה בה נסגר מקווה הגברים שברובע היהודי. כהנא עשה מעשה, ולאחר שנים של "סטטוס קוו" עיקש שתחזקו אנשי המועצה הדתית בעיר, הוסיף עוד שעתיים לפתיחה של המקווה והאריך את פעילותו עד לשעה 11 בבוקר. זה אולי נשמע כמו מעשה קטן, אבל המשמעות שלו גדולה מאוד.
- במהלך השנים האחרונות פנינו לעשרות רבנים. עם רבים ערכנו פגישות, התכתבנו או שוחחנו טלפונית במטרה לספר להם על המציאות החדשה בהר הבית. הבאנו לידיעתם שבכל יום מתקיימות תפילות שחרית ומנחה בקול רם ואף שיעור תורה נמסר עם דפי מקורות מדי יום ביומו. זוכים להשתחוות ולשבת ללמוד בנחת. הזמנו את הרבנים להגיע להעביר שיעור ורבים מהם נענו בחיוב אחרי שנים רבות שלא פקדו את ההר. אגב, כך גילינו במקרה שמאתיים (!) רבנים מתירים ומעודדים את העלייה כהלכה להר.
עשרות רבני ישובים וקהילות הגיעו לעלות ולא הפסיקו להתרשם מהשינוי המשמעותי שפקד את ההר. הם נפעמו מהעבודה שהר הבית הפך – פשוטו כמשמעו – למקום תורה, תפילה והשתחוויה. שני מנייני שחרית, תפילת מנחה ישיבתית ברוב עם ושיעורי עיון שלא היו מביישים כל ישיבה או כולל אחר.
- לישיבת הר הבית ולציבור העולים להר כהלכה ישנה השפעה גדולה גם על מדריכים וארגוני הר הבית אשר מעלים להר קבוצות של מכינות. יחד עם המשטרה, יצר הרב וולפסון מסלול מיוחד בהר הבית שאינו עובר בתוך השטח המקודש, כך שכאשר ידוע שמכינה מסוימת תגיע להר להר, היא מכוונת למסלול זה.
לפני כמה שבועות, הגיעה קבוצה גדולה של תלמידי מכינה על מנת לעלות להר הבית. הצענו להם לעלות במסלול ההלכתי המוזכר והם הביעו רצון לעשות זאת, אך המשטרה לא אפשרה זאת. הרב אריה ליפו, מרבני הישיבה, התקשר במיידית למפקד המרחב וביקש ממנו שיאשר להם ללכת במסלול המיוחד. והלה נענה לו.
שוב ושוב מוצאים את עצמנו אנו, האזרחים הקטנים, פועלים בתקציב דליל כנגד חוסר הסברה והכוונה מוחלט מצד הרבנות הראשית ומוסדותיה ונאבקים בבורות מוחלטת בכל הנוגע לעלייה בטהרה להר הבית.
- יום רגיל אחד קיבלתי שיחת טלפונית שגרתית לכאורה. ככל שחלפו הדקות גיליתי עד כמה היא לא כזו. על הקו היה יהודי שראה פרסום על יום פתוח בישיבת הר הבית שכולל בתוכו עלייה להר, הביע נכונות להצטרף וביקש לקבל פרטים טכניים.
כשביקשתי לשמוע ממנו האם אוכל להציע לו עזרה בהכוונה הלכתית, ענה לי כי לצערו, על אף ששומר מצוות הינו, אין באפשרותו לטבול מפני שמותקנת פרוטזה לרגלו ואף סיפר לי כי כבר עלה בעבר ללא טבילה. כשניסיתי לברר יותר, הוא הסכים שאעלה על הקו את אחד מרבני הישיבה. כך העלינו לשיחה את ראש ישיבת הר הבית הרב אליהו ובר.
הרב ובר בירר את כל הפרטים ולבסוף הגיע למסקנה שהוא יצטרך עזרה של שני גברים שיאחזו אותו משני צדדיו כדי להוריד אותו לבור המקווה. בבוקרו של אותו יום שני אברכים מהכולל סייעו לו לטבול כהלכה לראשונה בשלושים השנים האחרונות. כשהוא רכוב על הקולנועית הממונעת שלו, הוא עלה עמנו להר הבית והתרגש עד עמקי נשמתו.
